פס"ד בעניין ביטול הסכם למכירת יחידת נופש

רקע

מונחת בפני תביעה כספית בסך 41,530 ש"ח.

גב' ענת אנקונה (להלן: "התובעת") הוזמנה יחד עם בעלה המנוח, מר דב אנקונה ז"ל לפגישה במשרדי חברת הוואנה טרוול קלאב בע"מ (להלן: "הנתבעת") לאחר שהלה יצרה עימה קשר טלפוני בנוגע להצעה "מעניינת במיוחד" ליחידת נופש.

הפגישה נערכה בתאריך ה - 13/02/04. במהלכה, נציגת הנתבעת פירטה כיצד התובעת תהיה חברה במועדון נופש אשר תקנה לה ולבעלה זכות שימוש ביחידת נופש בספרד או בכל אתר אחר השייך לחברה. כמו-כן נמסר לה כי  החברות במועדון הנ"ל יקנה לה ולבעלה הנחות רבות בכל הקשור לטיסות, הנחות נוספות באתרי נופש בארץ ובחו"ל וכד'.

הפגישה דנן ערכה שעות ארוכות, כאשר התובעת ובעלה, אשר באותם הימים היה בן 76, החלו להתעייף. או אז החלה הנתבעת באמצעות נציגיה להפעיל על התובעת ובעלה לחצים רבים.

התובעת ובעלה היו באותה העת הבעלים של זכויות נופש ב "קלאב הוטל" בעיר אילת אשר לא הייתה בשימוש על ידם ומידע זה נמסר לנתבעת במהלך אותה פגישה. בני הזוג לא נזקקו ליחידת הנופש באילת כלל והעניין אשר שכנע אותם לקחת חלק בעסקה עם הנתבעת היה העובדה כי הנתבעת התחייבה לקחת מהתובעת ובעלה את הזכויות בקלאב הוטל כנגד קיזוז "המחיר" של רכישת יחידת הנופש האמורה בספרד.

בסוף הפגישה התבקשו התובעת ובעלה לחתום על חוזה העסקה ואף הוסדרו התשלומים. אולם, זמן קצר לאחר שהתובעת ובעלה שבו לביתם החלו לחוש כי ההתקשרות בעסקה דנן בוצעה בטעות. לתובעת ובעלה לא היה כל צורך ביחידת נופש בספרד, הם אף לא משתמשים כלל ביחידת הנופש שכבר נמצאת באמתחתם בעיר אילת. משכך, יצרו התובעת ובעלה קשר עם נציג הנתבעת בשם עמי בן יעיש (להלן: "עמי") והודיעו לו על רצונם לבטל את העסקה.

דא עקא, כי במקום לקבל את בקשתם של התובעת ובעלה לבטל את העסקה שנחתמה, החליטה הנתבעת לזמנם בשנית למשרדיה. כך, בתאריך ה - 20/02/04 שוב הגיעו התובעת ובעלה למשרדי הנתבעת ושוב הופעלו עליהם לחצים כבדים ומסעות שכנועים בכדי לשכנעם לא לבטל את העסקה. בין היתר, הציעה הנתבעת להפחית סכום נוסף מעלות העסקה ואף להתחלק עם התובעת ובעלה ברווחים של מכירת יחידת הנופש באילת, כאשר התובעת ובעלה יקבלו 80% מכספי המכירה והנתבעת תיטול לידיה 20% בלבד. הנתבעת מנעה מהתובעת ובעלה להתייעץ על העניין בפרטיות ושוב הוחתמו על מסמכים חדשים המלמדים על שינוי העסקה, הפחתה במחירה וטופס נוסף המאשר את זכותם של התובעת ובעלה לקבל חלק ממכירת יחידת הנופש באילת.

בחודשי הקיץ של שנת 2004 גילו התובעת ובעלה כי הנתבעת לא הניפה אצבע לעניין לקיחת הזכויות ביחידת הנופש באילת כאשר נשלח לביתם דרישה לתשלום. על אף שבעלה של התובעת יצר קשר עם הנתבעת לעניין זה והנתבעת התחייבה לשאת בתשלום דמי הניהול והאחזקה של היחידה, קיבלה התובעת דרישת תשלום נוספת מחברת קלאב הוטל בחודש ספטמבר לאותה השנה. נציגי קלאב הוטל הבהירו לתובעת כי היא זו הרשומה בספריהם כבעלת היחידה וכי לפי תקנונה של קלאב הוטל חברה כגון הנתבעת איננה יכולה להיות בעלת הזכויות ביחידת הנופש האמורה.

בלית ברירה, ומחשש להיות חשופה לתביעות משפטיות שילמה התובעת את דמי האחזקה השנתיים אולם בד בבד יצרה קשר עם עמי בכדי שהנתבעת תשפה אותה על הסכום ששולם.

במהלך אותם החודשים נפטר בעלה של התובעת בעקבות מחלה קשה. לשיטת התובעת עובדה זו מלמדת על כך שהתובעת ניצלה את חולשתו עת שכנעה אותו לחתום על ההסכם. מחודש ספטמבר 2005 ניסתה התובעת להגיע להידברות עם הנתבעת ועם נציגה, עמי. התובעת סיפרה לו על התאלמנותה ועל נסיבות מותו של בעלה ובעקבות זאת חזרה על הטענה כי אין לה כל צורך ביחידת הנופש. עמי, הבטיח כי ייצור קשר עם מנהל הנתבעת אולם מאותו רגע ואף לאחר שנשלח לנתבעת מכתב התראה מבא כוחה בחודש מאי לשנת 2006, נדחו טענותיה בשיטת "לך ושוב" ללא כל מענה ספציפי לעניינה ולבקשותיה. משכך, ובלית כל ברירה אחרת הגישה תביעה זו לרבות פיצויים בסך 7,000 ש"ח עקב פועליה של הנתבעת בחוסר תום לב לעניין ביטול העסקה וכן סך נוסף של 10,000 ש"ח בגין נזקיה הלא ממוניים בעקבות התנהלותה של הנתבעת.

הנתבעת הכחישה את טענות התובעת מכל וכל. ראשית לומר, כי התובעת נכנסה בין כותלי בית המשפט שלא בידיים נקיות לאחר שמכרה את יחידת הנופש שנרכשה מהנתבעת לצד שלישי, חברת ריאליטי ייזום פרויקטים בע"מ (להלן: "ריאליטי") בסך נכבד של 180,480 ש"ח. סכום גבוה מספר מונים מהסכום של היחידה כאשר נרכש על ידי התובעת ובעלה מהנתבעת.

שנית, הכחישה הנתבעת את כל טענותיה של התובעת לעניין לחצים, "שטיפות מוח", שכנועים ועוד כפי שפירטה זאת התובעת שכתב תביעתה. לשיטתה של הנתבעת כל אשר נוהל בין נציגיה לבין התובעת ובעלה הינו משא ומתן לגיטימי בין ספק ולקוח.

שלישית, בין התובעת והנתבעת נחתם הסכם, ערוך, מפורט וברור. הסכם זה, נחתם על ידי התובעת ובעלה המנוח כדין בהיותם אנשים בגירים ומשכך עליהם לכבד את ההסכם שנחתם. ההסכם נחתם בין הצדדים כאשר לתובעת ובעלה היו זכויות ביחידת נופש בקלאב הוטל שבעיר אילת ומשכך הינם מכירים את נושא יחידות הנופש עובר לחתימתם על ההסכם. עובדה זו מלמדת כי התובעת ובעלה ידעו על מה הם חותמים.

כמו כן, לשיטתה של הנתבעת הרי שהתובעת היא זו אשר לא עומדת בתנאי ההסכם ואשר מנעה את העברתה של יחידת הנופש באילת לידיה של הנתבעת. הנתבעת נתנה תמורה מלאה עבור יחידת הנופש של התובעת אולם התובעת נמנעה מלהעביר את היחידה על שמה ולא מסרה לנתבעת את תעודת הבעלות על היחידה. הנתבעת קיזזה סך של 8,000$ מעלות העסקה אותה ביצעה מול התובעת ובעלה תמורת הזכויות ביחידת הנופש האמורה ומשכך, הלכה למעשה הרי שזו התובעת אשר חייבת כספים לנתבעת ולא להיפך.

לעניין הפגישה השנייה שנערכה בין התובעת ובעלה ונציגי הנתבעת הרי שנציגי הנתבעת כלל לא התבקשו לבטל את העסקה על ידיהם. נהפוך הוא, כל אשר ביקשו התובעת ובעלה מן הנתבעת היה "לשפר" את תנאי העסקה. הנתבעת, לפנים משורת הדין, ניאותה לעשות זאת כאשר הפחיתה סך נוסף של 7,345 ש"ח מעלות העסקה הכוללת.

הנתבעת סבורה כי לכל היותר, מדובר ב "טעות בכדאיות העסקה" ומשכך, ועם כל הצער בנוגע למות בעלה של התובעת, הרי שאין כל מקום לבטל את העסקה האמורה, במיוחד לאור העובדה כי לתובעת ובעלה היו 14 יום לדרוש את ביטולה של העסקה. משלא עשתה זאת התובעת וניגשה לבית המשפט בדרישה לבטל את העסקה כשלוש שנים לאחר חתימתה, הרי שאין לה להלין אלא על עצמה. משכך, ולאור כל האמור לעיל, ביקשה הנתבעת את דחיית התביעה.

תביעה זו הוגשה בפסים של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על המסמכים המצויים בתיק וכן על שאר הראיות שהוגשו לבית המשפט, מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה והכל כפי שיפורט להלן.

בתיק זה עולות שתי שאלות עיקריות שיש להכריע בין גרסאות וטיעוני הצדדים והן עניין עסקת ריאליטי ועניין ביטול העסקה נשוא התביעה.

עיסקת ריאליטי